<h1>סמ"ק סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וקורה שהיא למעלה מעשרי' אמה ישפילנה, ושם (דף ג') מפרש טעמא, ומבוי הרחב יתר מעשר אמות ימעט כדי שיהא רחב כשיעור סתם פתחים ויתר מכאן אינו קרוי פתח כי אם פרצה ואנו מצריכים פתח וצריך לנעץ קנים למעט רוחב כניסתו ולהעמידו על עשר או על פחות ואם יש לו צורת הפתח (דף י"א) שהוא לחי מכאן ולחי מכאן וקורה עליהם אף על פי שרחב מעשר אין צריך למעטא) צורת הפתח שאינו יותר מעשר מתיר אפילו בארבע רוחות, אפילו פרוץ מרובה, ולחי העומד מאיליו (דף ט"ו) שלא סמכו עליו מאתמול לא הוי לחי.
<h2>דף ה.</h2>
מסקינן שם שאין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהי' בתי' וחצרות פתוחות לתוכו, שני בתים (פרש"י שם) פתוחים לחצר ושתי חצרות פתוחים למבוי, ויהיה ארכו מד"א ולמעלה ויהיה ארכו יותר על רחבו (ש"ע שס"ג מצריך עוד תנאי' אחרי') אבל מבוי שארכו כרחבו נידון כחצ' ואינו ניתר אלא בשני לחיים בב' רוחותיו כל לחי במשהו או בפס רחב ד' טפחים מרוח אחד, חצר (דף ה' וי"ב) שארכה יותר על רחבהא) הרי היא כמבוי וניתרת בלחי וקורה.
<h2>דף ו:</h2>
וירושלי' לא היתה רה"ר שהרי אמרו (ו' כ"ב ק"א) ירושלים אלמלא שדלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רה"ר.
ואם הוא מפולש שאין לו אלא שני כותלים בלבד זה כנגד זה, והעם נכנסין ברוח זה ויוצאין ברוח זה שכנגדו אומר שעושין צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ומשמע דהלכה כתנא קמא ואפילו מפולש לרה"רא), וכן פוסק רב אלפס (שם קפ"ח).
<h2>דף ח:</h2>
אמר רבי יוחנן מותר להשתמש תחת הקורה (וכ"כ הש"ע) וכנגד הלחי (דף ט') כשהוא פתוח לרשות הרבים, אבל פתוח לכרמלית מצא הכרמלית שכנג' הלחי את מינו וניעור.
<h2>דף יא:</h2>
צורת הפתח שאמרנו מסקינן שהקנה העליון שעל גבי הקנים אף על פי שאינו נוגע בקנים שבצדדין או אפי' תלייה למעלה מהם באויר, וצריך שתהא צורת הפתח בריאה כדי לעמוד בה דלת של קנים או של קשים, אמר ריש לקיש משום רבי ינאי צורת הפתח צריכה היכר ציר (ש"ע לא שצריך היכר ציר, ועיין בבית יוסף) מאי היכא ציר אמר רב אויא אבקתא, (פיר' הוא חור שדלת סובב בו) ואף על פי שאין צריכין דלת מכל מקום צריך שתהא ראויה לדלת ואמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד ולא על גביהן לא עשה ולא כלום, ור"מ (פי"ז דשבת) פירש מן הצד בקרן זווית והתוספות פירשו שאינו על גבי הקנים שבצדדים אלא מן הצד.
בפרק קמא דעירובין שאם היה מבוי סתום שיש בו שלשה כתלים, אומרים ב"ה שמכשירו בלחי או קורה ודי בכך מפני ששלשה מחיצות רשות היחיד דאורייתאא).
<h2>דף יב.</h2>
ולשון ים שנכנס לחצר ונפרץ במלואו או ביותר מעשר אין ממלאין ממנה בשבת, וגם אין מטלטלין בחצר חוץ לים אי ליכא גידודי.
<h2>דף יב:</h2>
ופסק ר"י דקיימא לן כרבא שהוא בתראה שאומר בפרק קמא דעירובין דקורה משום היכר ולא משום מחיצה, ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם להתיר תחת הקורהא) אלא כשהיא רחבה ארבעה, אבל אין הלכה כרבא במ' שאומר (שם) דלחי משום היכר, שהרי פוסקים הגאונים כאביי בלחי העומד מאליו, דטעמא משום דסובר דלחי משום מחיצהב).
מסקינן שם שאין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהי' בתי' וחצרות פתוחות לתוכו, שני בתים (פרש"י שם) פתוחים לחצר ושתי חצרות פתוחים למבוי, ויהיה ארכו מד"א ולמעלה ויהיה ארכו יותר על רחבו (ש"ע שס"ג מצריך עוד תנאי' אחרי') אבל מבוי שארכו כרחבו נידון כחצ' ואינו ניתר אלא בשני לחיים בב' רוחותיו כל לחי במשהו או בפס רחב ד' טפחים מרוח אחד, חצר (דף ה' וי"ב) שארכה יותר על רחבהא) הרי היא כמבוי וניתרת בלחי וקורה.
<h2>דף יג:</h2>
ושיעור לחי (דף י"ד) אפילו דק כל שהוא, ורוחב הקורה טפח ועביה כל שהוא והיא שתהא בריאה לקבל בה אריח שהוא חצי לבינה של שלשה טפחים, ומעמידי הקורה צריכים שיהיו בריאים כדי לקבל הקורה וחצי לבינה.
<h2>דף יד:</h2>
ושיעור לחי אפילו דק כל שהוא, ורוחב הקורה (דף י"ג) טפח ועביה כל שהוא והיא שתהא בריאה לקבל בה אריח שהוא חצי לבינה של שלשה טפחים, ומעמידי הקורה צריכים שיהיו בריאים כדי לקבל הקורה וחצי לבינה.
<h2>דף יז:</h2>
שלא להוציא מרה"י לרה"ר דכ' אל יצא איש ממקומו ובכלל זה תחומין ואליבא דר"ע.
<h2>דף כא:</h2>
לערב עירובין שלמה תיקן לערב בחצרות כדי לעשות אזנים לתורה כדי שלא יבואו לידי איסור טלטול מרה"י לרה"ר, וכן מצינו שהזהיר ירמי' הנביא על גזירת שלמהא) דכתיב (ירמי' י"ז) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת.
<h2>דף כב.</h2>
וירושלי' לא היתה רה"ר שהרי אמרו (ו' כ"ב ק"א) ירושלים אלמלא שדלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רה"ר.
<h2>דף לא.</h2>
גרסינן בפרק בכל מערבין אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון ללכת לברית מילה, או לתפלה (ש"ע מייתי כמה דברים עוד) וכיון דלשם מצוה הניח העירוב מותר ללכת שם כל היום כולו אפילו לדבר הרשות.
<h2>דף לא:</h2>
ואמרינן השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב, ואם אמר לאחר לקבלו הימנו, ועומד ורואהו מגיע עד האחר והאחר מקבלו כשר.
<h2>דף לה.</h2>
[עירובי תחומין]. הנותן עירובו בשום מקום יש לו ד' אמות סביבו ואם נתגלגל חוץ לד' אמות או נפל עליו גל או נשרף או עירב בתרומה ונטמאת מבעוד יום אין עירובו עירוב, משחשיכה עירובו עירוב, ספק כשר כר' יוסי.
ושנינו בפ' בכל מערבין שאם נאבד או נשרף מבע"י אינו עירוב משחשכה הוי עירוב ואם ספק א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים ספק עירוב כשר.
<h2>דף לח.</h2>
ויום הכפורים (דף ל"ח ול"ט ועיין ברי"ף וסמ"ג) כשבת לענין תחומין וחצרות וכן י"ט לענין תחומין אבל לא לענין חצרות, ולפיכך אין לערב בי"ט ערוביא) חצירות.
<h2>דף מא:</h2>
ואמרינן שאותם אילים ששבתו חוץ לתחום ובאו ונכנסו בעיר המוקפת חומה שהעיר כד' אמות לטלטל בכולה, וה"ה באדם שיצא חוץ לתחום בין לדעת בין שלא לדעת ונכנס במקום המוקף חומה יכול ללכת כל המקום.
<h2>דף מה.</h2>
ואויבים שצרו על עיירות של ישראל אם ידוע שלא באו אלא על עסקי ממון אין מחללין עליהם שבת, אבל אם סמוכים לספר מחללין, ואם באו על עסקי נפשות בכל מקום מחללין עליהם את השבת לצאת בכלי זיין ממקומם ולאחר שהצילו חוזרים בכלי זיינם למקומם.
ומי שהיה בא בדרך וחשכה לו או ישן, ולא היה יודע שהוא בתחום העיר, ר"י אומר יכנס ויהי' כאנשי העיר (ש"ע ודוקא אם היה דעתו לכנס לעיר) ואם אינו בתוך תחום העיר קנה אלפים אמה לכל רוח כרבי יוחנן בן נורי.
<h2>דף מז:</h2>
ומסקינן שחפצי העכו"ם קונין שביתתן במקומן.
<h2>דף מח.</h2>
ונותנים לכל אדם ד"א מאמותיו ואם היה ננס באיבריו נותני' לו ד"א בינונות, ומותר לטלטל באלכסונם של ד' אמות (ש"ע ד' אמות שאמרו הן ואלכסונן נמצא שהם ה' אמות וג' חומשין וי"א שמד' אמות עד ה' וג' חומשין פטור אבל אסור).
<h2>דף מט.</h2>
אומר רבי"צ (בתוס' ס"ח ע"א) כשאדם רוצה לערב יזהר שלא יערב בדבר שהוא מקפיד כמו אותם דברי' שתקן לכבו' השבת כגון אם יש לו ככר נאה או גלוסק' נאה או פשטיד"ה וכיוצא בהם דאמרי' בפ' הדר שאמר אביי שלא שיתף להם במבוי שלו לפי שלא רצה לזכות להן פתו לפי שאם היו שואלים ממנו לא היה רוצה לתת להם.
בפ' מי שהוציאוהו ובפרק הדר (דף ע"ד) אמרינן בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת אבל מכל בית ובית של האחרים גובין להם לחם אחד שלם ומניחין הכלי שהעירו' בתוכו בבית אחד מבתי החצר או אם רצה אחד מבני החצר ליקח אחד משלו ולזכותו לכל בני החצר הרשות בידו כאשר יתבאר ובין כך ובין כך מברך המזכה או המקבץ את העירו' ב"א ה' אלהינו מלך העולם אקב"ו על מצות עירוב ויאמר בעירוב זה יהא מותר להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבי' לבי' לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת.
<h2>דף מט:</h2>
ומי שהיה בא בדרך והיה מכיר אילן או גדר, ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום אם יש תחתיו ח' אמות, אבל אם אין שם רק שבע אמות או שאמר בעיקרו (דף נ') והאילן בתוך אלפים אמה של מקום שעומד שם ויגיע לאותו אילן (נ"א) אם ירוץ קודם שתחשך מהלך מאותו אילן אלפים אמה לכל רוח (ש"ע מביא דעת החולק על זה) ואם אינו מכיר, או שאינו בקי ואמר תהא שביתתי במקומי קנה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ואם אחד מכיר, ואחד אינו מכיר, שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכי' אומר תהא שביתתנו במקום פלוני, ותניא רבי יהודא אומר אחד עשיר ואחד עני מערב ברגל ולא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר, ומסיק ר' נחמן דלימא תהא שביתתי במקום פלוני דברי הכל עני אין דהיינו דוקא בא בדרך אבל עשיר דהיינו היוצא מביתו לערב, אם אמר שביתתי במקום פלוני אינו כלום.
<h2>דף נא.</h2>
ואלפים שאמרו חכמים הן ואלכסונן וכן לכל דבר שיעור שבת ומפרש רבינו תם שנותנים לו אלכסון לפני' מן השיעור ורשב"ם אומר דאין נותנין אלא כשמהלך באלכסון.
<h2>דף נט.</h2>
ועיר של יחיד ונעשית של רבים מערבי' את כולה, פי' עיר של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים לפי שאינה דומה לדגלי מדבר, ונעשית של רבים דניתוספו בה דיורין או נקבעו בה שווקים, מערבים את כולה בלא שום שיור שהרי היא כעיר של יחיד ותני עלה דאיןא) מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו, ומסיק דמיירי (ע"ש בתוספות) דעבד דקה, פירש פתח נמוך בראש כל מבוי, ועיר של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה אלא אם כן עשו לה שיור ומסיק בגמרא (דף ס') אפילו בית אחד בחצר אחת, ועיר של רבים והרי היא של רבים ואין שם אלא פתח אחת מערבין את כול' ואם יש לה שני פתחי' צריך שיור ומה שמערבין היינו היכא שדלתותיה נעולות בלילה.
<h2>דף ס.</h2>
והנותן עירובו בתוך עיבורו של עיר לא עשה ולא כלום חוץ לעיבורה של עיר מה שנשכר הוא מפסיד.
<h2>דף ס:</h2>
ואם היה מודד ובא וכלתה מדתו של אלפים אמה בחצי העיר אין לו אלא חצי העירא) ואם כלתה מדתו בסוף העיר נעשית לו העיר כולה כד' אמות ומשלימין לו את השאר.
<h2>דף סא:</h2>
תניא בפרק כיצד מעברין שבת בעיר אפי' גדולה כאנטוכיא, וכמערה של צדקיה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, ובמשנה שנינו מי שהיה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.
והדר עם הנכרי בחצר או עם שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר, רבי אלעזר בר צדוק אומר עד שיהיו שני ישראל אוסרים זה על זה והכי קי"ל, וצריכים לשכור (דף ס"ז) הרשות מן העכו"ם ושוכרים אותו אפילו בפחות משוה פרוטה ואפילו בשבת (וכ"כ בש"ע) ור"י אומר דאין שוכרין אותן בשבת כשמואל, ואשתו של נכרי (דף ס"ה) שוכרת שלא מדעתו, וכן שכירו ולקיטו בין יהודי בין נכרי, אבל אם ישראל שותפו של נכרי (דף פ') צריך לשכור מן הנכרי והישראל לערב ולא הוי הישראל כמו שכירו ולקיטו כיון שכל אחד ואחד עיקר בבית זה כזה.
<h2>דף סה:</h2>
ונכרי שהשכיר רשותו לנכרי ואין השוכר בעיר אין שוכרין מן המשכיר אלא אם כן יכול לסלק השוכר מיד ומיהו כל זמן שאינו בעיר אינו אוסר ויכולין לערב וכשיבא העכו"ם אוסרו כי פסק עירובם, ואם יחזור וישכיר לא נאמר יחזור העירוב להיתרו הראשון אלא יבטלו רשותם לאחד, ולא דמי (בתוספ') לספינות קשורות ועירבו יחד, דאמרינן נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו חזרו להתירן הראשון משום דכשנעשה העירוב בתחלה לא היו עומדים ליפסק אבל הכא היו מצפים תמיד מתי יבא הנכרי ויסתר העירוב לכך לא חזר העירוב למקומו.
<h2>דף סז.</h2>
ומפרש שם רב נחמן שאם מת בעל הבית באותה שבת יורשיו מבטלים הרשות, והלכה כרבי יוחנן (בדף ס"ח) דאמר שם יש ביטול רשות מחצר לחצר, וגם אומר שם רבא אנא כרבי יוחנן סבירא לי, ואומר ר"י (בתו') דהוא הדין מבית לבית, ומעשה בא לפני רש"י בחופה אחת ששכחו ולא עירבו והוצרכו להוציא מבית לבית והתי' להם ע"י שביטלו רשותם לאחד וטוב לשייר חדר אחד שלא יבטל ויהיה אסור להוציא מאותו חדר לאותו מקום שביטל, מפני שנראה כחוזר וזוכה, דאז לא שייך להקשות א"כ בטלת תורת עירוב מאותו מקוםא).
<h2>דף סח:</h2>
אתמר בפרק הדר רב אמר מבטלין וחוזרין ומבטלין ושמואל אמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין והלכה כרב לגבי שמואל באסורי לפיכך שנים הדרי' בחצר אחת ולא עירבו זה מבטל רשותו לזה עד שיעשה זה צרכיו ואחר כך יחזור זה ויבטל לזה רשותו.
<h2>דף סט.</h2>
שנינו מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד לאותו רשות שנתן הרי זה אוסר דברי ר"מ מפני שנראה כחוזר בו מבטולו ר"י אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר והלכה כר"י (ש"ע ואם כבר הוציאו מבתיה' לחצר הוי חזקה ואין יכול לחזור מבטולו לרש"י דוקא אם החזיקו משחשיכה).
<h2>דף סט:</h2>
שנינו בפרק הדר ומפרש בגמרא כן אנשי חצר ששכח אח' מהן ולא עירב עם האחרים ומחמת שהיה אוסר עליה' להוציא מבתיהם לחצירו עמד וביטל להם רשות חצירו ורשות ביתו לא בטל או אפי' ביטל להם רשותו סתם כך המשפ' שרשות חצירו ביטל רשות ביתו לא ביטל לפיכך אסו' להכני' ולהוצי' מביתו לחצר בין הוא בין שאר בני החצר ומבתי' שלהם (ש"ע לחצרו) מותרים להוציא ולהכניס לו ולהם, ואם ביטל גם רשות ביתו כל הבתים מותרי' לו ולהם שהרי לא נשאר לו רשות והוי כאורח אצלם והאורח אינו אוסר, והמבטל רשותו אומ' שם רבא שצריך לבטל לכל אחד ואחד רשותו וצריך שיאמר רשותי מבוטלת לך ולך, ואם אותם הרבים שעירבו בטלו רשותם לזה שלא עירב הוא מותר שהרי כל הרשות שלו, והן אסורים שאין לומר שהם כאורחים אצלו שאין רבים נעשים אורחים אצל יחיד, (ש"ע וה"ה רבים אצל רבים או יחיד אצל יחיד) היו אותם שלא עירבו שנים הם יכולים לבטל לאות' שעירבו אבל אם אותם שעירבו בטלו להם רשותם אין מועיל להם כי שניה' אוסרי' זה על זה ואפילו חזר אותו שלא עירב וביטל רשותו לחבירו שלא עירב הרי זה אסור מאחר שבשעה שבטלו להם המערבים היה אסור, היו ג' בעלי בתים השנים ערבו, והאחד לא עירב אם האחד שעירב בטל רשותו לאותו שלא עירב אין הביטול מועיל מפני שחבירו יאסור עליו, אבל השלישי שלא עירב מבטל רשותו לאחד מהשנים שעירבו, והשני שעירב גם הוא יבטל לחבירו שעירב רשותו.
<h2>דף עב.</h2>
וחמשה ששרויים בטרקלין (בתוספו') ויש לכל אחד ואחד פתח פתוח לחצר אם יש ביניהם מחיצות מגיעות לתקרה, צריך עירוב לכל אחד ואחד, אין מגיעות לתקרה עירוב אחדא) לכולם, אבל אם אין להם אלא פתח אחד פנימי, נותן עירובו ודיו (לשמואל דף ע"ה ע"ב) או שתי הפנימיו' (לר' יוחנן) דאינך הוו בית שער, ופסק ר"י (בתוס') על הבחורים והמלמד הדרים בחדרים לבדם לא מבעיא אם אין להם אלא פתח אחד פתוח לרשות הרבים דאין צריכים לערב אלא אפי' יש לכל אחד ואחד פתחו פתוח לרשות הרבים אין צריכים לערב ולא מבעי היכא דאוכלים מככר של בעל הבית אלא אפי' כל אחד ואחד אוכל מככרו במקומו כיון שאפייתן ובישולם יחד אין צריכי לערב ועוד שאין בעל הבית משאיל להם רשותו כדי שיאסר עליו, והשר מקוצי היה מצריך להם תפישת יד או עירוב בלא ברכה, דאמרינן בפרק כיצד משתתפין (דף ע"ו) דבעל הבית, המשכיר או המשאיל לאחרים ביתו אם יש לו תפיסת יד בכל הבית אין אוסרים ואם לאו אוסרים, ב) וקיימא לן כרב (דף ע"ג) דאמר מקום פיתא גרים, ואחים המקבלים מאביהם פרס בזמן שמוליכין עירובם במקום אחר צריך עירוב לכל אחד ואחד, ואם היה עירובן בא אצלן או שאין עמהם דיורים אחרים אין צריכים לערב.
<h2>דף עו.</h2>
וחלון שבין שתיא) חצירות בתוך י' טפחים והחלון רחב ארבע טפחים רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים אפי' אין בתוך י' רק משהו מן החלון, אבל בין שני בתים אפילו החלון למעלה מי' אמרינן כמאן דמליא דמי מיהו רחב ארבעה בעינן אפי' בבית, בחצר למעלה מעשרה אין מערבין יחד, וכותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה, ויש סולם מכאן ומכאן דינו כמו פתח ואם אין כאן סולם מערבין שנים.
<h2>דף עט:</h2>
מבוי שאמרנו שמשתתפין בו מותר לטלטל בכולו ויש חילוקים.
וכשמזכה להם מזכה על ידי בנו ובתו הגדולים או על [ידי] עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתוא) ואינו מזכה על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידם כידו ואומר שם שאין להודיע לבני החצר ולבני המבוי (בדף פ"א) שזוכה ושיערב להם שזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו, וקיימא לן (ע' בתספ') כרבי יוחנן דאמר לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן וקטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול וה"ה בכאן, וצריך ליזהר שלא לזכות בעירוב ע"י בנו הגדול הסמוך על שולחנו שידו כיד אביו אבל אם יש לאדם מלמד שאוכל בשכרו וכן יתום שזנו בתורת צדקה לא הוי סמוך מיהו שמואל חולק עליו שם ואומר גדול גדול ממש וקטן קטן ממש, ולפיכך צריך ליזהר שלא לזכות ע"י בנו קטן ואעפ"י שאינו סמוך על שלחנו וכן לא יזכה ע"י בנו הגדול אם הוא סמוך על שלחנו, מיהו נראה דלאחר שנשא אשה לא מהני סמיכה על שלחנו ויכול לזכות, וצריך להגביה מן הקרקע טפח, ובית שאין בו ד' אמות על ד"א מניחין בו את העירוב וצריך שיהיה העירוב והשיתוף מצוי שאפשר לאכלו כל בין השמשות.
<h2>דף פ.</h2>
א"ר יוחנן דאע"ג דאמרו חכמים אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו מכל מקום אינה יכולה לזכות לאחרים, ואפי' אין הבעל בעיר נראה שאין אשתו יכולה לזכות, ואם אין הבעל ואשתו בעיר מספקא לן אם בני הבית יכולים לערב כלל (ש"ע יכולין לערב אבל כתב בו כמה חלוקים וכן גבי אשתו כמה חלוקים ע"ש).
<h2>דף פ:</h2>
בפ' חלון מפר' כמה שיעורו מזון ב' סעודות, ומפרש ששמנה עשרה גרוגרו' הם שיעור מזון ב' סעודות ובזמן שיש שם בעלי בתים מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד ובזמן שהם מרובים יותר על שמונה עשרה שיעור השתוף שתי סעודות לכולם שהם כשיעור שמנה עשרה גרוגרות ולפיכך צריך שיהי' בו אוכל שיעור כשמנה עשרה גרוגרות.
בפ' חלון אמרי' דאין מערבין ערובי חצירות אלא בפת שלימה ואפי' ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה (ש"ע אם א' מזכה לכולם יכול לערב בפרוסה) היתה שלימה והיא כאיס' מערבין בה (ש"ע ובלבד שיהא בהם כ"כ שיהא בהם כשיעור)אמר רב חייא בר אשי אמר רב מערבין בפת אורז אבל לא בפת דוחן.
<h2>דף פא:</h2>
ואין מערבין לו לאדם אלא מדעתו ודוקא עירובי תחומין אבל עירובי חצירות אין צריך דעת.
<h2>דף פב.</h2>
וכשם שמברכין על עירובי חצירות, כך מברכין על עירובי תחומין, ואומר בזה יהא מותר לי ללכת ממקום זה אלפים אמה לכל רוח ואם מערב בשביל אחרים יאמר יהא מותר פלוני ופלוני.
גרסינן בפרק בכל מערבין אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון ללכת לברית מילה, או לתפלה (ש"ע מייתי כמה דברים עוד) וכיון דלשם מצוה הניח העירוב מותר ללכת שם כל היום כולו אפילו לדבר הרשות.
<h2>דף פב:</h2>
ומערב אדם על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים, בין מדעתו, בין שלא מדעתו, לפיכך אם ערבו ועירב רבן עליהם, יוצאים בשל רבן ואין יוצאים בשל עצמן, אבל לא על ידי בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואשתו, ואם שומעין ושתקו יוצאין בשלו ואם מיחו אין יוצאין, וקטן בן שש יוצא בעירוב אמו.
<h2>דף פה:</h2>
שנינו בפרק כיצד משתתפין הנותן עירובי חצירות בבית שער אכסדרה ומרפסת אין עירובו עירוב, והדר שם אינו אוסר על בעל החצר שאין זו דירה, בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות הרי זה עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו ולפנים יתבאר שאינו אוסר עד שיהא מקום פיתא, רבי יהודה אומר אם יש שם תפיסה של בעל הבית אינו אוסר עליו מפרש שם אפי' אין לבעל הבית שם כי אם יתד של מחרישה הרי זה תפיסת ידא) והלכה כדברי המיקל בעירוב.
<h2>דף פו.</h2>
וישראל שהניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר ודוקא בתו אבל בנו לא כדאמרינן התם.
<h2>דף פז:</h2>
שנינו גזוזטרא שהיא למעלה מהמים אין ממלאין ממנה אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים סביב הנקב מד' רוחות וכשיש מחיצות אפי' לשפוך מותר ומזה יש להתיר אותם הבתי כסאות שעל המים אם יש מחיצה תלויה תחת הנקב (ש"ע ואם עשה דף או קנה פחות מג' שתפול הצואה עליו קודם שתפול למים א"צ מחיצות דכחו בכרמלית שרי) ויש מתירין משום דצוא' מקום פטור הוא בכל מקום שהיא.
<h2>דף פח.</h2>
עוד שנינו חצר שהיא פחותה מד' אמות על ד' אין שופכין לתוכה מים בשבת מפני שיוצאין לרה"ר אא"כ עשו לה גומה מחזקת סאתים בין בחצר בין בר"ה סמוך לחצר אלא שברה"ר צריך לקמור (פירש לכסות הגומה בנסרים) משום מראית העין וי"מ שיפלו מידיו למקום פטור ואע"פ שנתמלא' הגומא מים מות' לשפוך בימות הגשמים לכל הפחות (ש"ע מתיר כן בימות החמה אבל בימות הגשמים א"צ גומה) ביב שהוא קמור אפי' ק' אמות לא ישפוך על פי הביב, אבל בימות הגשמים מותר, ופסק רשב"ם שמותר לשפוך מים (פי' בחצרו) אעפ"י שהולכים לרשות חבירו, בפ' הזורק (דף ק') אמרינן דשופכין מים על דופני הספינה והם יורדים לים.
<h2>דף צה.</h2>
המוצא תפילין בשבת במקום שאין משתמר לובשן כדרכו מניח של יד בידו ושל ראש בראשו, ונכנס וחולצן בביתו וחוזר ויוצא ולוקח זוג ונכנס וחולץ עד שיכניס כולם, ואם היו הרבה מהם ואינו יכול להכניס זוג זוג מחשיך עליהם ומכניסן במוצאי שבת ואם בימי (דף צ"ו) השמד ומתייראים לישב לשומרן מפני עכו"ם מכסן במקומן ומניחן והולך לו, היה מתיירא להחשיך עליהם מפני הליסטים, נוטל את כולם כאחת ומוליכין פחות פחות מד' אמות, או נותן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה, במה דברים אמורים (מהרמב"ם פי"ט) שהיו בהם רצועות ומקושרים קשר של תפילין דבודאי תפילין הם, אבל אם לא היו מקושרים אין זקוק להם ועוד שאינו יכול לקשרם, יוצא אדם בתפילין (שבת י"ב) ערב שבת עם חשיכה הואיל וחייב למשמש בהן כל שעה ואינו שוכחן, ואם שכח ויצא (ביצה דף ט"ו) מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו או לבית המדרש.
<h2>דף צח:</h2>
ועומד אדם ברה"י ומטלטל ברשות הרבים וכן ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יטלטל ברה"ר יותר מד' אמות ואם טלטל חייב ודוקא בחפצים שאין צריכים לו אבל בצריכים לו אסור שמא ימשך אחר חפצו ויוציאנו.
<h2>דף צט.</h2>
לא יעמוד אדם ברשות זה וישתה ברשות זה אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה אבל מרשות היחיד לכרמלית או מרה"ר לכרמלית אין צריך כרבנן.
<h2>דף קא.</h2>
ואמרו חכמים (ביצה ל"ב עירובין דף ק"א) ביעתא, מדורא, קדירה, פוריא חביתא מלמעלה למטה שרי, מלמטה למעלה אסור אפילו לרבי שמעון נראה דאסור, אבל לשים השולחן על הסמוכות שקורין טרטיא"ש מותר שאין המחיצות מגיעות לארץ.
<h2>דף קא:</h2>
ונגר שיש בראשו גלוסטר' נועלין בו בשבת ושאין בראשו גלוסטרא דהשתא אין תורת כלי עליו, אם קשור ותלוי (פי' בדלת) נועלין וכן אם היה ניטל באגדו ופסק רבינו תם (בתוספת דף קכ"ו) ה"ה אם שיפהו תיקנו כרבי יוחנן ויש מחמירין כשמואל (ערובין דף ק"ב) דבעי קשירה ונכון להחמיר כשמואל משום דמפרש רבא למילתיה.
<h2>דף קב:</h2>
בערובין אמרינן סיינא (פירש כובע של לבד שנותנין על הראש) שרי (ש"ע כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור להניח בראשו אפילו בבית משום אהל) ומוקי לה במיהדק בראשו כגון שיש רצועה ומשיחה שקושרין תחת צוארו, ואז מותר לצאת דליכא למיחש שמא יפול, אבל אי לא מיהדק אסור פן יגביהנו הרוח ויפול ואתי לאתויי אבל כובע של צמר או של משי ואלמנוא"ש אף בלא קשירה מהודקים שם היטב ומותר לצאת בהם.
<h2>דף קד.</h2>
המכה בפטיש על כל גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש וכן על כל תקון ואמרינן (דף ע"ה) האי מאן דשקיל אקופי מגלימיה חייב משום מכה בפטיש, והוא דקפיד עלייהו, והפותח (מכות ג') בית הצואר בשבת חייב חטאת, (פי' משום מכה בפטיש דהשתא קא עביד ליה מנא) ולכך אסור להשמיע קול בשום דבר בין בכלים בין באגוזין בין ביד ולרקד, (ש"ע וי"א דבזמן הזה שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר ומכל מקום להכות על הדלת בכלי המיוחד לכך אסור) ולטפח שמא יתקן כלי שיר אבל אם אין מתכוין להוציא קול מותר, ואסור לחוף (שבת נ') כלי כסף בגרתיקון אבל בחול מותר, ואסור להדיח (דף קי"ח) אלפסין וקערות אלא אם כן צריך להם באותו היום אבל כוסות וקיתניו' מותר שאין קבע לשתייה, ואין מטבילים (ביצה דף י"ח) הכלים, ש"ע אם הוא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה) וכן אסור להגביה תרומה ומעשר וכל זה משום תיקון, ותולדה דמכה בפטיש.
